תנ"ך על הפרק - משלי יד - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

משלי יד

731 / 929
היום

הפרק

חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ׃הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יָשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהוָ֑ה וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ׃בְּֽפִי־אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם׃בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר וְרָב־תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר׃עֵ֣ד אֱ֭מוּנִים לֹ֣א יְכַזֵּ֑ב וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃בִּקֶּשׁ־לֵ֣ץ חָכְמָ֣ה וָאָ֑יִן וְדַ֖עַת לְנָב֣וֹן נָקָֽל׃לֵ֣ךְ מִ֭נֶּגֶד לְאִ֣ישׁ כְּסִ֑יל וּבַל־יָ֝דַ֗עְתָּ שִׂפְתֵי־דָֽעַת׃חָכְמַ֣ת עָ֭רוּם הָבִ֣ין דַּרְכּ֑וֹ וְאִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים מִרְמָֽה׃אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃בֵּ֣ית רְ֭שָׁעִים יִשָּׁמֵ֑ד וְאֹ֖הֶל יְשָׁרִ֣ים יַפְרִֽיחַ׃יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃גַּם־בִּשְׂח֥וֹק יִכְאַב־לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃מִדְּרָכָ֣יו יִ֭שְׂבַּע ס֣וּג לֵ֑ב וּ֝מֵעָלָ֗יו אִ֣ישׁ טֽוֹב׃פֶּ֭תִי יַאֲמִ֣ין לְכָל־דָּבָ֑ר וְ֝עָר֗וּם יָבִ֥ין לַאֲשֻׁרֽוֹ׃חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃קְֽצַר־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא׃נָחֲל֣וּ פְתָאיִ֣ם אִוֶּ֑לֶת וַֽ֝עֲרוּמִ֗ים יַכְתִּ֥רוּ דָֽעַת׃שַׁח֣וּ רָ֭עִים לִפְנֵ֣י טוֹבִ֑ים וּ֝רְשָׁעִ֗ים עַֽל־שַׁעֲרֵ֥י צַדִּֽיק׃גַּם־לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים׃בָּז־לְרֵעֵ֥הוּ חוֹטֵ֑א וּמְחוֹנֵ֖ןענייםעֲנָוִ֣יםאַשְׁרָֽיו׃הֲ‍ֽלוֹא־יִ֭תְעוּ חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וְחֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת חֹ֣רְשֵׁי טֽוֹב׃בְּכָל־עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר־שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עָשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃מַצִּ֣יל נְ֭פָשׁוֹת עֵ֣ד אֱמֶ֑ת וְיָפִ֖חַ כְּזָבִ֣ים מִרְמָֽה׃בְּיִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מִבְטַח־עֹ֑ז וּ֝לְבָנָ֗יו יִהְיֶ֥ה מַחְסֶֽה׃יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃בְּרָב־עָ֥ם הַדְרַת־מֶ֑לֶךְ וּבְאֶ֥פֶס לְ֝אֹ֗ם מְחִתַּ֥ת רָזֽוֹן׃אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם רַב־תְּבוּנָ֑ה וּקְצַר־ר֝֗וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת׃חַיֵּ֣י בְ֭שָׂרִים לֵ֣ב מַרְפֵּ֑א וּרְקַ֖ב עֲצָמ֣וֹת קִנְאָֽה׃עֹ֣שֵֽׁק־דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן׃בְּֽ֭רָעָתוֹ יִדָּחֶ֣ה רָשָׁ֑ע וְחֹסֶ֖ה בְמוֹת֣וֹ צַדִּֽיק׃בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חָכְמָ֑ה וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ׃צְדָקָ֥ה תְרֽוֹמֵֽם־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת׃רְֽצוֹן־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
חכמות נשים בנתה ביתה וכו'. פירש הרב הגדול שארנו מהר"י זאבי ז"ל במ"ש דיש זכות תולה לסוטה וז"ש חכמות נשים שעוסקות בתורה בנתה ביתה אף אם היא סוטה וכ"ש לצדקניות והא דאמינא בנתה ביתה אינו לעולם אלא לגבי האולת שאינה חכמה ונסתרה דבהיות המים בידיה תהרסנה דאינה מספקת לשתות וכו' זהת"ד ואני עני למדתי מדבריו לרמוז באופן זה והנה נודע משז"ל שאמרה חנה אם ראה מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתתר וכו' וז"ש חכמות נשים שלמדו תורה וידעו פירוש ונקתה ונזרעה והכריעו דהפירוש אם היתה עקרה נפקדת וידעו שהזכות תולה אחת מהן שהיא טהורה אפשר לה להסתתר ועי"ז בנתה ביתה שנפקדת ומי שיש לו בנים קרוי בנוי כמשז"ל ע"פ ואבנה גם אנכי. אך האחרת שתולה לה זכות אף דעסקה בתורה וקורין לה חכמה נשתטית ג"כ וזהו ואולת פירוש חכמה ואולת ולכ"ע אף דזכות תולה מתחלת להתנול כמ"ש הרמב"ם ז"ל ולבסוף מתה באותה מיתה וז"ש ואולת שהיא חכמה ואולת בידיה תהרסנו מתחלת להתנול ותהרסנו לעתיד דזכות תולה:הולך בישרו. בעלה שמוליך לסוטה ירא ה' שאינו בה עליה בדרך. ונלוז דרכי"ו שבא עליה בדרך בוזהו שאין המים בודקין ומשלם כתובתה והיה לבוז א"נ הולך ביושרו ירא ה' דהבעל לא בא ביאה אסורה מימיו דאם בא אין המים בודקין וז"ש ונלוז דרכי"ו בוזהו. בפי אויל חוטר גאוה שאומר שמוליך אשתו להשקותה ושפתי חכמים תשמורם שבית דין מזהירין אותו קודם כמ"ש הרב משנה למלך ע"ש:לב יודע מרת נפשו וכו'. אפשר לפרש לב חכם אשר בלב משכן החכמה לסברת שלמה הע"ה שלא כסברת אביו והשתא קאמר לב יודע מרת נפשו שכל עניני העה"ז ותענוגיו הם מרים לנפש וכשהכיר וידע מרירות נפשו בכל עסקי הגוף מזה יבא לתקן מעשיו והתורה והמצוה ואין יד לסט"א בהם וזהו אומרו ובשמחתו לא יתערב זר דהיינו פקודי ה' ישרים משמחי לב לא יתערב זר הוא הסט"א כל קבל דנא הנה אלה רשעים עושים עיקר מהגוף וכל זני בישי ועשו הגוף קבע בבית ונפשם ירעה לה רוע התרועעה עראי דעראי לכן בית רשעים ישמד גימטריא דשן במקום היותו דשן ורענן ישמד ונעשה דשן מעפר שריפת החטא"ת. ואהל ישרים שעשו גופם עראי באהל רועי יפריח לאחרים דילמדו מהם לעשות כל עניני הגוף עראי והדר מפרש מה טעם בית רשעים ישמד כי יש דרך ישר לפני איש נראה בעיניו דרך ישר ונסרך ונסבך בדרכי מות כי נלכד בכמה אסורים חמורים:עטרת חכמים עשרם אולת כסילים אולת. יש מי שפירש כי הן בעון אם החכמים הם עניים. עמי הארץ העשירים מתנשאים וסוברים שהטפשות שלהם הוא חכמה. והחכמים בדלותם סובלים כי חכמת המסכן בזויה. אבל כאשר עטרת חכמים עשרם אז אולת כסילים היא אולת שניכר סכלותם ונקראת אולת כמו שהוא האמת:צדקה תרומם גוי. אמרו בתנחומא דף קי"א נדבה שהביאו ישראל למשכן. ואפשר לומר במ"ש המפרשים דעל ידי המשכן נודע שכונתם בעגל לא היה לעע"ז אלא לאמצעי. וז"ש צדקה הנדבה שהביאו למשכן תרומם גוי גלה צדקתם שלא היה כונתם לע"ז. ואפשר לרמוז וחסד לאומים חטאת במ"ש הרב מהר"ר יונתן ביערות דבש דהמן נתן עשרת אלף כסף לצדקה וכבר הקדים ה' שיתנו ישראל שקלים לנדבת המשכן לאדנים וז"ש חסד לאומים חטאת הצדקה שעשה המן חטאת היא וסימן לדבר חטאת ר"ת חטאו טמון אותו תלו וז"ש רוה"ק הכסף נתון לך העץ נתון לך. על כן ירים ראש מרדכי וכל ישראל עמו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך